ההרכב של נבחרת אנגליה הוא מהחזקים בכדורגל העולמי. בלמים ממנצ'סטר סיטי, מגינים מצ'לסי וטוטנהאם, קשרים מאלופת אנגליה והשחקן החשוב ביותר שמצטרף לסגנית האלופה. שניהם עלו מאות מיליוני לירות שטרלינג. בקישור ההתקפי ובעמדת החלוץ משחקים שניים מכוכבי הקבוצות החזקות בעולם.

כדי לשחק בנבחרת אנגליה צריך להיבחר מתוך מאות אלפי שחקנים המתאימים לרמה הגבוהה ביותר: צריך להיות אתלטי, אנכי, אגרסיבי, חזק, מהיר, חד ומכונת כדורגל. רק מעטים מגיעים לפרמייר ליג. רק הטובים ביותר שבהם מגיעים לנבחרת אנגליה. כולם חייבים להיות טכניים דיים, מהירי חשיבה ועמידים. הם פסגת הפסגה.

שחקני נבחרת אנגליה - רובם גדלו באקדמיות עם התנאים הטובים ביותר בעולם. הם חידדו את כישוריהם באימונים מול הטובים מבני גילם באירופה. הם שיחקו בפרמייר ליג מגיל 19. חלקם עברו בליגות נמוכות יותר כדי להפוך לקשוחים ונחושים עוד יותר. הם מוכנים לרמה הגבוהה ביותר בכדורגל. הם התאמנו לכך כל חייהם.

והם חייבים להתמודד עם זה גם רגשית. בכל יום מחייהם. שחקן פרמייר ליג חייב להישאר רגוע תחת לחץ אדיר. מהתקשורת, מהציפיות העצמיות, מהמשפחה, מהרואה חשבון, והוא מצליח לעמוד בלחץ הזה ואף להצטיין תחתיו. בכל יום בקריירה שלו כשחקן פרמייר ליג או בבאיירן מינכן או בריאל מדריד.

כדי לשחק ברמה הזאת בכל עונה צריך להיות גבר בשיא גבריותו שיודע להתמודד נפשית, טכנית, טקטית ורגשית עם הרכבת ההרים שזה כדורגל מקצועני. צריך להיות מכונה אורגנית מתוכננת ומסונכרנת. ואתה כזה. איך יכולה קבוצה של בני אדם רגילים להתמודד מול בינה מלאכותית כדורגלנית זו בכלל?

אז כדי לנצח את המכונות האלה צריך להראות שאתה לא מפחד ממגע איתן. צריך להבין שלא תנצח בספרינטים או בכדרורים. אבל אתה יכול להיות ערמומי הרבה יותר מהפרודיגיה האתלטית שמולך. ואתה יכול לרצות את זה יותר. ואתה יכול להיות נחוש יותר. ואתה יכול לשרוט, לפגוע, לייסר ולהתיש.

ואם אתה ארגנטינאי - אז אתה טוב בזה. ולא רק שאתה טוב בזה, אתה טוב בזה מסיבה מסוימת. הסיבה היא דתית. השחקן הטוב בהיסטוריה איתך בנבחרת. תעשה הכול כדי לנצח - ומקומך בגן עדן מובטח. ואתה יודע שבלעדיו לא תהיה אלוף עולם. ואתה יודע שרק איתו תוכל לזכות במונדיאל. אין עוד מלבדו.

וזה אומר שאם כדי לנצח צריך קבוצה מלאה בשחקנים כמוך, שמבינים את מקומם ותפקידם בקבוצה כזאת, אז זה מה שיהיה. וזה מוסיף עוד יותר למשמעות האדירה שאתה שואב ממנה כשאתה משחק למען ארצך. ואתה לא מפסיד. לא משנה מה קורה. אתה תמיד מנצח. אז אתה מתחזק באמונה הזאת שלך. כל רע הוא לטובה, והניצחון מובטח אם רק תעשה את מה שאתה יודע שעליך לעשות כדי לטעום ניצחון.

המשחק עובר שלבים. אתה יכול לשלוט במשחק לפני שאתה מוביל ואז משהו משתנה בדינמיקה שלו ואתה הופך מרודף לנרדף. כל המנטליות משתנה ברגע. ברמות האלה, כדורגלן חייב לעבור את השלבים עם עצמו ולהסתגל לסגנון משחק שונה לחלוטין ממה שהוא רגיל אליו.

מי שמצליחים במשימה הזאת טוב יותר הם כמובן אנשי המקצוע הטובים ביותר בתחומם. וזה מה שתומאס טוכל, מאמן אנגליה, חשב אחרי שער של אנתוני גורדון. טוכל חשב שאם הוא בונה בונקר עם המכונות האלה כשהם מובילים, זה מבטיח ניצחון. כפי שקרה בגובה במקסיקו, כפי שהיה נגד המפלצות הנורווגיות. הבחורים שלו הם מפלצות מנטליות. הם נשארו רגועים. פינו, נלחמו, ניצחו. מי יכול לעמוד מול אנשי המקצוע העל-אלה - הטובים בעולם?

מי יכול? המשיחיים. אלה שמאמינים שיש כוח עליון מאחוריהם. או כמו שאומרים בכדורגל: ליאונל מסי.

הקוסם הארגנטינאי - מוקף במעריציו - קיבל משימה: לפרוץ את הבונקר הזה - של אנשי המקצוע הטובים בעולם. זה לא כף ורדה, זה לא מצרים - זה כמו שווייץ, רק הרבה יותר טוב. האתגר התקבל. טוכל התעקש שלא להתייחס לשינוי בכל הדינמיקה של המשחק. הוא לא זיהה שהמשחק הפך לקרב בין פורץ הכספות הטוב בהיסטוריה לבין הכספת היוקרתית ביותר שעמדה מולו.

הכספת הזאת בנויה משחקנים שברוב המשחק רצו הכי הרבה, שיחקו הכי הרבה, נפגעו הכי הרבה. להחזיק מעמד בבונקר למשך חצי שעה נגד מסי זה מוגזם, כי הוא ימצא את החור הקטן ביותר ויעניש. נגד כל הגנה. והמשיחיים איתו יודעים בדיוק איפה הם יקבלו את הכדור ממנו. זה מוכתב מלמעלה.

וכך קרה.

קודם כל, מסי זיהה במהירות את קריסת המבנה של אנגליה אחרי כדור קבוע והעביר לשחקן הנכון לבעוט מהאזור הנכון - אנזו פרננדס. מסירה, בום בנג, שוויון בדקה ה-86. אנגליה לא יכלה לחזור למשחק שלה אחרי זה. וכבר היה דם במים. כשנשאל מה מייחד שחקנים גדולים השיב טוכל: "הם כמו כרישים. הם הורגים". והאם יש כריש הורג גדול יותר בהיסטוריה ממנו? כמובן שלא.

מסי הריח דם והלך להרוג. כמה דקות לפני שהעביר את הכדור לשער השני, הוא מסר כדור מושלם במהלך שכנראה לא יירשם בהיסטוריה כי הוא נפסל. זו הייתה המסירה המושלמת, וברגל ימין. כמה דקות אחר כך, כאמור, לאוטרו מרטינס קיבל כדור ממנו ישר למצח.

בבישול לשער הניצחון מסי הרים ברגל ימין. השחקן עם הרגל השמאלית הטובה בעולם מסר כדור מושלם עם רגל ימין. זה היה כמו רגע מופלא. כמו יכולתו של ישו לקפוץ מהר הזיתים להר תבור כשהמון זועם רץ אחריו. זה היה המהלך שפורץ את הקוד ופותח את דלת הכספת בדקה ה-92. משחק, סט, מאץ' - מר ליאונל מסי.

יש לו 33 מעורבויות בשערי מונדיאל. יותר מכל אחד אחר בהיסטוריה. בהפרש ניכר. הבא אחריו הוא קיליאן אמבפה - 25. רונאלדו (הברזילאי) ומירוסלב קלוזה היו מעורבים ב-14 שערים פחות ממסי, והם חולקים את המקום השלישי במעורבויות בשערי מונדיאל (19). זה באמת לראות נס.

לפני השער הראשון, סיכויי אנגליה לפי מחשב-העל של אופטה עמדו על 98.7%. שוב, מי יכול לעמוד מול המכונות האלה בכלל. היה צורך במשהו אלוהי כדי לשנות את הגורל וזה מה שקרה. השחקן הטוב בעולם לקח על עצמו לנפץ את האלגוריתם. הוא סיים את המשחק עם 9 כדרורים מוצלחים ושני בישולים - השחקן הראשון בהיסטוריה שעושה זאת במשחק נוקאאוט במונדיאל (מאז החלה איסוף הנתונים ב-1966). בגיל 39. כמו מלאך שמתחזק מכוחו של האל עצמו.

מאז 2019 ארגנטינה המשיחית לא ידעה הפסד. 14 ניצחונות רצופים במשחקי נוקאאוט בטורנירים גדולים. הם 7 מתוך 7 במונדיאל 2026. ליאונל מסי, בגיל 39, הוא השחקן השני בהיסטוריה שמשחק בשלושה גמרי מונדיאל (הראשון היה קאפו). אנזו הודה לאל בסיום המשחק. אין סיבה. הוא צריך להודות לאלוהי הכדורגל שנמצא איתו בחדר ההלבשה.

ומה עם אנגליה? יש שתי קבוצות שבמאה ה-21 הובילו בחצי גמר מונדיאל אבל הפסידו: אנגליה ב-2018 של גארת' סאות'גייט נגד קרואטיה, ואנגליה של טוכל ב-2026. ב-2018 אנגליה הייתה קבוצה לא בשלה לגמרי, אבל הפעם הם היו צריכים לנהל את המשחק טוב יותר. וזה לא קרה.

זה לא קרה בגלל מסי. זה לא קרה בגלל טוכל. אבל זה גם לא קרה בגלל מחסום מנטלי אנגלי. מאז 1998 אנגליה הודחה בכל משחק נוקאאוט נגד אחת מעשר הנבחרות המדורגות בראש טבלת פיפ"א. 7 הפסדים מ-7 משחקים. זה מחסום מנטלי שלא בטוח שטוכל הוא האיש שישבור אותו. הרי הוא לא מסי של המאמנים. הוא לא עושה ניסים.