עולם האוטיזם נמצא בשנים האחרונות בחיפוש מתמיד אחר דרכים חדשות לסייע לילדים לשפר כישורי תקשורת שפה ומיומנויות חברתיות. בעוד טיפולים התנהגותיים ורגשיים מסייעים לחלק מהילדים הם דורשים משאבים עצומים זמינות של אנשי מקצוע ולעיתים שנים ארוכות של עבודה אינטנסיבית. כעת מחקר חדש מציג גישה שונה לחלוטין המבוססת על גירוי מגנטי של המוח ומייצר עניין רב בקהילה המדעית.

המחקר שפורסם בכתב העת הרפואי BMJ בחן טכנולוגיה הקרויה גירוי מוחי לא פולשני. מדובר בשיטה שאינה כרוכה בניתוח הרדמה או תרופות אלא בשימוש בפולסים מגנטיים קצרים המכוונים לאזורים ספציפיים במוח. החוקרים ביקשו לבדוק האם הטיפול עשוי לשפר את יכולות התקשורת והשפה של ילדים על הרצף האוטיסטי כולל ילדים עם מוגבלות שכלית - קבוצה שברוב המקרים נשארת מחוץ למחקרים קליניים.

הטכנולוגיה פועלת באמצעות מכשיר המוצמד לקרקפת ויוצר שדה מגנטי משתנה במהירות. השדה חודר דרך הגולגולת ומעורר פעילות עצבית באזורים מסוימים של המוח. בשנים האחרונות שימשה השיטה בעיקר לטיפול בדיכאון אך חוקרים ברחבי העולם החלו לבחון האם היא יכולה לסייע גם בהפרעות נוירולוגיות והתפתחותיות אחרות.

סדרת טיפולים במשך 5 ימים

במחקר הנוכחי השתמשו החוקרים בטכניקה הקרויה גירוי פרץ תטא. בניגוד לשיטות המסורתיות שבהן נשלחים פולסים אחד אחרי השני כאן הם מועברים באשכולות מהירים במיוחד. המשמעות היא שטיפול שאמור להימשך זמן רב מתקצר לכמה דקות בלבד.

עבור ילדים צעירים מדובר ביתרון משמעותי ביותר. במקום לבקש מהם לשבת ללא תנועה למשך זמן ממושך כל טיפול נמשך דקות ספורות בלבד וכל סדרת הטיפולים הושלמה בתוך חמישה ימים.

לצורך המחקר גויסו 194 ילדים בגיל ממוצע של כשש וחצי שנים. כמחציתם היו בעלי מנת משכל הנחשבת נמוכה מהטווח הממוצע - כלומר ילדים עם מוגבלות שכלית בנוסף לאוטיזם. החוקרים מציינים כי מדובר באוכלוסייה הנוטה להישאר מחוץ למחקרים למרות שבפועל היא זקוקה לעיתים קרובות לסיוע המשמעותי ביותר.

הילדים חולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת קיבלה טיפול אמיתי באמצעות הפולסים המגנטיים ואילו הקבוצה השנייה קיבלה טיפול דמה. הציוד פעל באופן דומה ויצר תחושת רטט אך ללא הפעלת גירוי מגנטי אמיתי. כך יכלו החוקרים להשוות בין הקבוצות באופן אמין יותר מבלי שהילדים או ההורים ידעו מי קיבל איזה טיפול.

ללא תופעות לוואי חמורות

ההורים התבקשו למלא שאלונים שבחנו את יכולות התקשורת החברתית של הילדים לפני תחילת הטיפול מיד עם סיומו וגם חודש לאחר מכן. התוצאות הפתיעו אפילו את החוקרים עצמם.

על פי ממצאי המחקר הילדים שקיבלו את הטיפול האמיתי הציגו שיפור ביכולות התקשורת והשפה שלהם. החוקרים מדווחים כי גם חודש לאחר סיום הטיפולים השיפור עדיין נשמר. בנוסף גודל האפקט שנצפה הוגדר כמשמעותי יחסית למחקרים קליניים בתחום.

אחד הנתונים המעודדים במיוחד היה נושא הבטיחות. החוקרים לא דיווחו על תופעות לוואי חמורות וכל תופעות הלוואי הקלות שנרשמו חלפו ללא צורך בטיפול רפואי.

עם זאת החוקרים מדגישים כי מדובר רק בצעד ראשון. עדיין לא ברור כמה זמן נמשך השיפור מעבר לחודש האם תידרשנה טיפולי תחזוקה ומה תהיה יעילות השיטה כאשר תעבור ממעבדות המחקר למרפאות ולקהילה.

החוקרים מדגישים עוד כי הטיפול אינו נועד להחליף תמיכה התנהגותית רגשית או חינוכית. במקום זאת ייתכן שבעתיד הוא ישמש ככלי נוסף שיוכל לסייע לילדים ולמשפחותיהם.

אוכלוסייה שלא נחקרה במשך שנים רבות

גם שאלת הנגישות עדיין פתוחה. הציוד הנדרש אינו זול והוא עדיין אינו זמין בכל מרכז רפואי. בנוסף נדרשים אנשי מקצוע מיומנים שיידעו להפעיל אותו באופן מדויק ובטוח.

ובכל זאת עבור משפחות רבות עצם האפשרות לשיפור אפילו אם הוא חלקי יכולה להיות משמעותית ביותר. הורים לילדים על הרצף מתמודדים לעיתים קרובות עם נטל רגשי כלכלי וטיפולי עצום. טיפול קצר יחסית הנמשך חמישה ימים בלבד עשוי להפוך לאופציה אטרקטיבית במיוחד בעתיד אם מחקרים נוספים יאשרו את הממצאים.

המומחים מסבירים כי דווקא העובדה שהמחקר כלל ילדים עם מוגבלות שכלית היא אחת מנקודות החוזק החשובות שלו. במשך שנים רבות אוכלוסייה זו כמעט שלא נבחנה במחקרים חדשניים בין היתר בשל מורכבות הטיפול והקושי בביצוע מחקרים מבוקרים.

כעת נראה שהמחקר החדש מצליח לפתוח דלת לשיח רחב יותר על טיפולים חדשניים באוטיזם ועל הדרכים שבהן טכנולוגיות מוח מתקדמות עשויות להשתלב בעתיד ברפואת ילדים ובהתפתחות הילד.

האם מדובר בפריצת דרך אמיתית עדיין מוקדם לדעת. אך עבור חוקרי מוח רופאים והורים רבים התוצאות הראשוניות בהחלט מספקות סיבה לאופטימיות זהירה.