וושינגטון - אירועים משפחתיים וחגים הגיעו עם כיסא ריק. תאריכים מסוימים בלוח השנה הפכו לביקורים בבית קברות מול מצבות גרניט.

מדובר בקבוצה קטנה יחסית של אנשים הפזורים במדינות שונות אך הם חולקים קשר משותף הנמתח על פני עשרות שנים: לכל אחד מהם מת בן משפחה באופן אלים במאבק על זכויות ההצבעה והזכויות האזרחיות קורבנות בדרך ארוכה וקשה שסומנה בדם והסתיימה כאשר המדינה נראתה כמתבגרת לאומה הנאמנה לעקרונותיה.

אך 61 שנים לאחר מכן וכאשר המדינה מתקרבת ליום הולדתה ה-250 הקורבנות הללו מוטלים בספק. בסדרת החלטות ב-12 השנים האחרונות כולל אחת באפריל בית המשפט העליון פירק למעשה את החוק שלמענו מתו בני משפחותיהם חוק זכויות ההצבעה משנת 1965.

"דם אמי על החוק הזה. תמיד היינו גאים בכך ועכשיו הוא איננו" אמר אנתוני ליוצו שאמו ויולה ליוצו נהרגה בכביש באלבמה בין סלמה למונטגומרי בעת שהסיעה מפגינים ב-1965.

מבקרי החוק טוענים שהזמנים השתנו נקודה שהדגיש נשיא בית המשפט העליון ג'ון רוברטס בהחלטה משנת 2013 שהייתה הצעד הראשון המשמעותי בהחלשת החוק.

הניצולים חולקים על כך ומצביעים על המהירות שבה ביטלו בתי המחוקקים במדינות בהנהגת הרפובליקנים מחוזות קונגרס עם רוב שחור לאחר פסיקת אפריל שהחלישה באופן חמור סעיף בחוק שהגן על זכויות הצבעה לקהילות מיעוטים. הם חשים כעס ועצב על כך שניצחון פוליטי היסטורי מהעבר בוטל אך הם נחושים להמשיך להיאבק.

ליסה מקנייר נולדה ב-19 בספטמבר 1964. אחותה הבכורה דניס נהרגה בפיצוץ כנסיית הבפטיסטים ברחוב 16 בבירמינגהם אלבמה ב-15 בספטמבר 1963. הכנסייה שימשה מוקד מרכזי לארגון מחאות זכויות אזרח.

הפיצוץ הרג את דניס מקנייר בת ה-11 אדי מאי קולינס בת ה-14 קרול רוברטסון בת ה-14 וסינתיה מוריס וסלי בת ה-14. כמעט שני תריסר נוספים נפצעו. שלושה חברי הקו קלוקס קלאן הורשעו שנים לאחר מכן.

אחת הזיכרונות המוקדמים של ליסה מקנייר מאחותה היה הקופסה שסבתם שמרה מבית הלוויות. היא הכילה את נעלי דניס מקנייר ארנק וחתיכת בטון בגודל סלע שהייתה תקועה בגולגולתה.

הפשע הביא את מאבק זכויות האזרח לבמה הלאומית והרגיז את הנשיא הדמוקרטי ג'ון פ. קנדי.

התקופה הייתה סוערת אמרה מקנייר אך נראה שהאומה מתקדמת בכיוון הנכון. רוב חייה "ראיתי התקדמות" בטלוויזיה בפרסומות בנישואים בין-גזעיים בזכויות אזרח והצבעה "שפע של זכויות שהושגו ברוב ימי חיי". אך זה השתנה היא אמרה.

מקנייר בת ה-61 אמרה שהיא "חולה פיזית" מהחלטת בית המשפט העליון והצעדים שבאו אחריה מצד בתי משפט נמוכים ובתי מחוקקים.

"אני עובדת כל הזמן כדי להתפלל דרכה כדי שאוכל לקום וללכת לעבודה בבוקר ולעשות את מה שאני צריכה לעשות. אבל אני רק רוצה לשאול כל אדם לבן שאני רואה מה עוד אתם רוצים?" היא אמרה. "למה אתם שונאים אותנו כל כך?"

מייקל שוורנר הידוע כמיקי הגיע ממשפחה שבה אקטיביזם לזכויות אדם ואתגור נורמות חברתיות היו צפויים. הוא היה במיסיסipi ב-1964 כחלק מקיץ החירות כאשר הוא אנדרו גודמן וג'יימס צ'ייני נעלמו יום אחד ביוני בעת שחקרו פיצוץ בכנסייה שחורה.

גופותיהם נמצאו שבועות לאחר מכן קבורות בסכר עפר באזור כפרי במחוז נשובה. שוורנר בן ה-24 וגודמן בן ה-20 היו לבנים צ'ייני בן ה-21 היה שחור.

סטיבן שוורנר שנפטר מוקדם יותר השנה והיה אקטיביסט חברתי בעצמו סיפר לסוכנות הידיעות אי-פי בראיון מ-2023 שברגע שהמשפחה שמעה שאחיו הצעיר והאנשים האחרים נעדרים הם ידעו שהם מתים.

"המשפחה שלנו הייתה מאוד בולטת בתקשורת שהסיבה היחידה לתשומת הלב הבינלאומית הייתה ששניים מהצעירים היו לבנים" אמרה קסי שוורנר בתו של סטיבן. "אילו שלושת הצעירים האלה היו שחורים הם היו נעלמים מההיסטוריה והנרטיב שלנו."

המנכ"לית של מרכז מורנינגסייד להוראת אחריות חברתית קסי שוורנר אמרה שמשפחתה עקבה אחרי זכויות ההצבעה בעליות ובמורדות. זה כולל את החלטת בית המשפט העליון מ-2013 שאפשרה למדינות ומחוזות עם היסטוריה של כללי הצבעה מפלים לבצע שינויים ללא אישור מוקדם ממשרד המשפטים.

פסיקת אפריל של בית המשפט היא אמרה הביאה זעם "והרבה עצב - לא בשבילי ובשביל משפחתי אלא בשביל המדינה הזאת." יש עבודה לעשות בחזיתות רבות היא אמרה.

טמרה אורנג' אמרה שבין מחשבותיה הרבות כששמעה על החלטת בית המשפט העליון בתיק חוק זכויות ההצבעה השנה היה גם הקלה - "הקלה שאבי אינו כאן לראות זאת שג'ימי לי ג'קסון אינו כאן לראות זאת שויולה ליוצו אינה כאן לראות זאת" היא אמרה. "אני מרגישה הקלה עבורם כי בעיני נראה שהקורבנות שנעשו היו לשווא."

אביה ג'יימס אורנג' עבד עם ועידת המנהיגות הנוצרית הדרומית לארגון מחאות זכויות הצבעה במריון ובמחוז פרי אלבמה ב-1965. כאשר קטינים הצטרפו למאמץ הוא נעצר על תרומה לעבריינות קטינים. עלתה דאגה שאורנג' יוצא מהכלא ויילקח ללינץ'.

מחאה להתערבות הסתיימה בכך שג'קסון דיאקון כנסייה שחור בן 26 נורה בבטנו על ידי שוטר מדינה בעת שניסה להגן על אמו וסבו.

מותו היה הזרז לצעדה מסלמה למונטגומרי ול"יום ראשון העקוב מדם".

אורנג' נשאר בתנועה כל חייו ונפטר ב-2008 אמרה טמרה אורנג'. אך גם לאחר שעבר חוק זכויות ההצבעה "הוא היה אומר היזהרו או שנאבד אותו."

אנתוני ליוצו בדיוק מלא 10 שנים כאשר אמו בת ה-39 עזבה את שכונת מעמד הביניים שלהם במישיגן ופנתה לסלמה אלבמה. היא בכתה כשצפתה בסצנות מ"יום ראשון העקוב מדם" בטלוויזיה.

ויולה ליוצו השתתפה בחלק מהצעדה השנייה ואז עזרה להסיע מפגיני זכויות אזרח אחרים באזור חגורת השחורים של המדינה. ב-25 במרץ 1965 היא הסיעה מפגין אחד בין סלמה למונטגומרי כאשר רכב נמשך לצדה וירה לתוך המכונית.

השיחה הגיעה בסביבות חצות. אנתוני ליוצו זוכר שהמתקשר שאל את אביו "האם אשתך ויולה? יש לנו חדשות רעות בשבילך. היא נורתה." כאשר אביו שאל אם היא בסדר המתקשר אמר "לא היא מתה" ואז ניתק.

מודיע של ה-FBI זיהה במהירות חברי קו קלוקס קלאן כרוצחיה. שלושת הגברים שהואשמו הצליחו להימלט מהרשעה באישומים מדינתיים אך הורשעו בבית משפט פדרלי.

אנתוני ליוצו ואחיו חיו עם ימי ההולדת האבודים ואבני דרך אחרות שהוחמצו. הנחמה שלו הייתה שזכויות ההצבעה שלמענן מתה הפכו למציאות. אך פסיקת אפריל של בית המשפט העליון והמירוץ שבא אחריה מצד בתי מחוקקים בהנהגת הרפובליקנים במספר מדינות דרומיות לבטל מחוזות קונגרס שיוצגו על ידי מחוקקים שחורים השאירו אותו כועס ומצוק.

למרות זאת הוא אמר שהוא עדיין גאה שאמו הייתה אמיצה מספיק ללכת לסלמה "כאשר אחרים ישבו בבתיהם היפים."

הכתובת בתחתית מצבתו של ורנון דהמר האב קוראת בפשטות: "אם אתה לא מצביע אתה לא נספר."

זו מסר שמגלם את עבודת חייו ואת הסיפור מאחורי מותו.

אפילו לאחר שהנשיא הדמוקרטי לינדון ג'ונסון חתם על חוק זכויות ההצבעה לא כל מדינה הייתה להוטה ליישם את החוק החדש. במיסיסipi הוא בא עם "מס קלפי". הסכום היה 2 דולר אך בעולם שבו שכר פועל חקלאי עשוי להיות רק 5 דולר ליום זה היה משמעותי אמר בנו של דהמר דניס דהמר האב.

דהמר האב בן 57 במותו היה איש עסקים מצליח שהחזיק חנות מנסרה ומשק ליד הטיסבורג. הוא גם היה מנהיג זכויות אזרח ונשיא ה-NAACP במחוז פורד. הוא הציע לשלם את ה-2 דולר לתושבים שחורים שרצו להירשם להצבעה.

הוא כבר היה תחת מעקב של הקו קלוקס קלאן המקומי. היו הטרדות ושיחות מאיימות. חלונות החנות נורו אך איש לא אתגר אותו ישירות כי בניו היו תמיד נוכחים וחמושים.

זה נראה כדעך לאחר שג'ונסון חתם על החוק.

"הקלאן הפסיק להתקשר" אמר דניס דהמר. "הם הפסיקו לירות בחלונות אז המשפחה שלי חשבה שכל זה מאחורינו."

זה השתנה בשעות המוקדמות של 10 בינואר 1966 כאשר שתי מכוניות מלאות באנשי קלאן הגיעו. הם הציתו את הבית והחנות הסמוכה והחלו לירות לעבר הבית. דהמר האב ירה בחזרה והשתמש בארסנל הרב שלו כדי להדוף את ההתקפה.

אשתו ושלושת הילדים שהיו בבית שרדו אך הוא סבל מפציעות קשות משאיפת העשן והאדים מהלהבות. הוא מת מאוחר יותר באותו יום.

דניס דהמר היה בן 12 כשעמד ליד מיטת אביו בבית החולים. הוא תהה מדוע אנשים מסוימים רצו שאביו ימות רק על כך שניסה לעזור לשחורים להצביע.

לשעבר הקוסם האימפריאלי של הקו קלוקס קלאן סם באוארס הורשע ב-1998 על ההתקפה ונידון למאסר עולם.

כמו משפחות הניצולים האחרות משפחתו של דניס דהמר עדה לפירוק השיטתי של חוק זכויות ההצבעה.

"לבסוף הם בעצם הפכו אותו לשריד" הוא אמר.

התוכנית שלו עכשיו היא אקטיביזם לדבר ולקדם את הצורך בהצבעה המונית. הוא גם רוצה להזכיר לאנשים את המחיר שמשפחות מסוימות שילמו כדי שלכולם תהיה הזכות להצביע ולהיות מיוצגים על ידי מישהו שבחרו.

"אנחנו חיים בתקופה שבה לאמריקה יש הרבה מאותן תכונות של שנות ה-60 שבהן גדלתי" הוא אמר. "אנשים אומרים האם אנחנו חוזרים? לעזאזל אנחנו כבר שם."